המתת חסד בישראל
המתת חסד היא אחד הנושאים השנויים ביותר במחלוקת, וכל דיון שכותרתו היא "המתת חסד בעד ונגד" מעורר יצרים עזים ומעלה טיעונים מוסריים כבדי משקל. בישראל מדובר בסוגיה טעונה במיוחד, שכן ההלכה אוסרת על נקיטת כל פעולה המובילה למותו של חולה, גם אם הוא סופני (אם כי חשוב להדגיש שחלק מהרבנים והפוסקים מגלים גישה סלחנית ביחס להמתה פסיבית).
חוק החולה הנוטה למות
ראשית חשוב לבהיר כי המתת חסד בישראל אינה חוקית, אם כי "חוק החולה הנוטה למות" מתיר – במקרים מסוימים ותחת תנאים מגבילים חמורים – הימנעות מנקיטת פעולות מאריכות חיים.
חוק זה נוסח על ידי ועדה ציבורית שהוקמה בשנת 2000 במטרה למצוא איזון הולם בין קדושת החיים לבין חשיבותו של הרצון החופשי של כל אדם, ואושר ע"י הממשלה בדצמבר 2005. החוק מבחין בין חולה שאינו עומד למות, גם אם הוא לוקה במחלה קשה וחשוכת מרפא, לבין חולה העומד למות, כלומר נותרו לו על פי הערכות הרופאים לא יותר משישה חודשי חיים.
במקרה השני, ניתן – אך ורק אם החולה מעוניין בכך, כמובן – להימנע ממתן טיפולים מאריכי חיים ובהם החייאה, כימותרפיה, ניתוחים שונים או דיאליזה. יחד עם זאת מדגיש החוק כי חל איסור מוחלט להימנע מטיפולים הנקראים נלווים, ובראשם הזנה מלאכותית או מתן דם.
בנוסף מבהירים סעיפים 19 ו- 20 של חוק זה כי אין הוא מתיר כל פעולה או הליך רפואי שעשויה לגרום למותו של החולה, או לסייע להתאבדותו, גם אם החולה הנוטה למות מבקש זאת מפורשות.
כדאי לדעת שהמצב בישראל דומה לזה הנהוג ברחבי העולם, שכן ברוב המדינות המתת חסד אינה חוקית. יוצאות דופן הן בלגיה, לוכסמבורג והולנד, ואילו בשוויץ ובגרמניה הרשויות מעלימות עין מהתופעה. גם בחלק ממדינות ארה"ב מותר לרופא לתת מרשם לתרופות קטלניות – וזאת לאחר תהליך מורכב שמטרתו לוודא כי החולה אכן קץ בחייו, ובתנאי שהחולה ייטול אותו בעצמו בעצמו.
הטיעונים נגד המתת חסד
באופן כללי כשמדברים על המתת חסד בעד ונגד אינם שחור ולבן, וגם המצדדים מסתייגים מהפעולה במקרים מסוימים ואילו המתנגדים לכך מבינים שישנם מצבים בהם אין מנוס מהפעולה.
הטיעון המרכזי כנגד המתת חסד הוא החשש שמא אישור ומתן לגיטימציה לתופעה יובילו למקרים שבהם יומתו גם חולים שלא באמת רצו בכך ושיכלו למצוא נחת וסיפוק בחייהם למרות המחלה והקשיים.
במיוחד מדובר במקרים שבהם החולה אינו צלול מספיק כדי לקבל החלטה כבדת משקל זו: במקרים אלה ישנו חשש כי בני המשפחה יכפו על החולה, גם אם מתוך רצון לעזור לו ומתוך גישה חומלת, פיתרון שאין הוא מעוניין בו (המוות).
בחלק מהמקרים נוהגים המתנגדים להמתת חסד בישראל להזכיר גם את תוכנית אותנסיה המחרידה של השלטון הנאצי – תוכנית שבמסגרתה הוצג רצח קרוב ל- 100,000 בעלי מומים מולדים, חולים במחלות כרוניות קשות וחולי נפש כ"המתת חסד". כמובן שאין הכוונה להשוות בין המצב אז למצב היום, אלא ברצון להתריע מפני "מדרון חלקלק" שעלול להוביל לכשל מוסרי.
עוד כדאי להדגיש כי קל יחסית לנקוט עמדה מובהקת כשמדובר בדיון תיאורטי בסוגיה "המתת חסד בעד ונגד", אולם אנשים שנתבשרו כי נותר להם זמן קצר בלבד מתקשים להחליט על סיום חייהם עוד קודם לכן.
המתת חסד – כי לפעמים זו הבחירה הפחות גרועה
התומכים בהפיכת המתת חסד – לא רק פסיבית אלא גם אקטיבית – לאופציה שכל חולה הנוטה למות יוכל לבחור בה מאמינים כי זכותו של כל אדם להחליט מתי אין לו יותר טעם בחייו, וכי כשם שהרפואה מסייעת לכל אדם להגיע לאיכות חיים גבוהה יותר, כך היא מחויבת לעזור לו גם כשהוא מחליט כי טוב לו מותו מחייו.
למידע נוסף:
http://en.wikipedia.org/wiki/Euthanasia
http://www.bbc.co.uk/ethics/euthanasia/